יום רביעי, דצמבר 07, 2011

בלוג נחמד שנתקבלתי בו היום - עדכון עם הקישור

בוקר,

יכול היה להיות בוקר טוב אבל אני עדיין מעוצבת על חוסר תגובה לגבי בקשת תרומת הדם לילדה. ואני לא מכירה אותה. שלא נדע...

היום נתקלתי בבלוג נחמד עם קישור לסרטון YOUTUBE. אני אהבתי. גם את המדגימה וגם את הבלוג. להנאתכם :-)

שמתי לב שלא רואים את הקישורhttp://thedailymarker.blogspot.com/2011/12/my-very-first-video-some-candy-to.html

יום טוב.

יום שני, דצמבר 05, 2011

באופן מפתיע - לא התקבלו תגובות לבקשה כ"כ לא אנוכית - תרומת דם

לפני כמה ימים פרסמתי כאקט של מעשה טוב בקשה לתרומת דם. לא כסף חלילה. פניתי גם לאדם שידוע לי שיש לו סוג דם מתאים....והתגובה שלו היתה מפתיעה...הוא משך בכתף כששאלתי האם יתרום. אני די המומה. אני יכולה להבין כשמדובר בתרומת כסף או אז יש מקם לחשדנות מסויימת. אבל ראבק, כולה תרומת דם....כלום...אין היענות.

כמה חבל. למחאת הקוטג' אנשים טובים שאני מכירה יצאו לרחובות, נדחקו עמדו בפקקים. אבל להציל ילדה בת 12-13 ? חס וחלילה למעלה מכבודם. לטורח להם. עצוב מאוד.

הנה הפניה המקורית:
---------------------------------------

הפניה הגיעה במקור מהעיריה שלנו. והיות שלא מדובר על תרומת כסף הרי שאין לי סיבה לחשוד או להמנע מלתרום. אלא שסוג הדם שלי לא מתאים אני +

הנה הבקשה:


מאת: אילנית דודקמן [mailto:ozion3@walla.com
שולח: לימור יתח
נושא: עזרה לתלמידה שלנו שעכשיו בחטיבה - דחוף....

חברות יקרות,

יובל היא קרובת משפחה  (אמא שלה בת דוד שלי)

בבקשה תנסו לעזור ליובל להחלים, כל מי שיש לו סוג דם Bמינוס / O מינוס 
דחוף שיגש לתרום דם עבור יובל תמיר שמאושפזת בשניידר, מחלקה אונקולוגית.

תפיצו בכל דרך אפשרית לעזור ליובל.
(פרטים נוספים בתחתית המייל)

תודה,
לימור.

צוות יקר
 תלמידה שלנו מנווה עוז שעכשיו בחטיבה בשם יובל תמיר חלתה בלוקמיה.
 המצב כרגע מאוד קשה והיא זקוקה לתרומות דם רבות.
 אם אתן מכירות, יודעות, רוצות לעזור, להעביר הלאה, זה הזמן לעזור לה.
 אפשר ליצור קשר ישירות עם האמא אורלי או עם איריס מרום.
 מצורפים טלפונים
 תודה ושבת שלום
 סמדר


בכל מקרה תפיצו לכל העולם ואשתו זה ממש חשוב. תפיצו במקום העבודה, בשכונה, בקאנטרי מי שבבי"ס נווה עוז-להפיץ לכל ביה"ס,

חבר'ה תריצו בFACEBOOK, SMS, רצים  ובכל דרך אפשרית.דם B וO מינוס.   אתם גם יכולים ליצור איתי קשר ואני אקשר אתכם לאורלי. יאללה מלחמה! איריס מרום050-6942244 

בקשה לתרומת דם כל מי שיכול לעזור חשוב מאוד 

הי תפיצו לחברים שלכם, אולי מישהו יוכל לעזור. תודה

אורלי תמיר פסיכולוגית בשפ"ח מבקשת תרומת דם עבור  יובל תמיר בת 13  שמטופלת בשניידר מחלקה אונקולוגית  סוג הדם הנדרש דחוף -O(או מינוס)-B (בי מינוס)  נייד אורלי: 0542500061 לעזרתך אודה.

הנה תמונתה


************************************************************************************
This footnote confirms that this email message has been scanned by
PineApp Mail-SeCure for the presence of malicious code, vandals & computer viruses.
************************************************************************************
 תר.jpg

יום רביעי, אוקטובר 19, 2011

גלעד שליט חזר הביתה

היי,

אתמול היה יום מרגש. התעוררתי בבוקר  והדלקתי מיד טלויזיה. מראים לנו קטע או מעבירים  פיסת מידע ואח"כ צריך למלא/לבזבז זמן מסך אז מריצים את זה שוב ושוב. כל הזמן רצות כתוביות למטה על המסך. זה עושה לי סחרחורת. אני צריכה לצאת עם הילדה היום לדיזינגוף. הבטחתי לה אז דווקא היום מכל הימים כשרק רוצים לשבת מול המסך אני לא יכולה.

יצאנו בכל זאת, כי הבטחתי, והייתי די צמודה לרדיו דרך הפלא-פון, פחות או יותר מעודכנת. חוששת לאורך כל הדרך שמשהו ישתבש. אולי יפגעו בו, אולי ביסעור תהייה תקלה והוא יפול כמו עוף ירוי מן השמיים. אולי להורים תהייה תאונה חס וחלילה. למה הסבא נסע ברכב ? הוא לא פחד מתאונה ? רק שהכל יעבוד בשלום. אני בחרדה. אבל זה לא דבר חדש. זה משהו שאובחן כבר מזמן ונורא קשה לחיות איתו עם הפחד הזה המשתק, המגביל. מעניין אבל שגם דובר צה"ל/ראש הממשלה ובכל מי שפיקח על מבצע הזה המשיך לומר שגלעד שליט עדיין לא בידינו למרות שאחרים ידעו לסםפר שווקא כן. הם היו זהירים מאוד, כמו שלא אומרים מזל טוב לפני שהשילייה יוצאת אחרי הלידה כך לא בירכו על המוגמר עד שלא היו בטוחים. עד שלא ראו ובדקו שהוא בסדר.

זה לא פשוט להסתובב בדיזינגוף או בכל איזור שבו זוכרים שהיה בו פיגוע. דווקא ביום כזה. הייתי בהריון עם הגדולה כשהיה הפיגוע במעבר החציה בדיזינגוף. חשבנו באותו יום ללכת להסתובב אבל בסוף חזרנו הביתה ושמענו שהיה פיגוע. זה לא פשוט השחרור הזה של המחבלים.

חזרתי הביתה והספקתי עוד לראות כמה קטעים על גלעד שליט, את הנאום של הבא נועם. את האגואיסטיות של אותו אדם שהגיע כדי לראות את גלעד ואפילו ראיינו אותו בטלויזיה. אותו אדם שהתייחס לגלעד שליט כאילו היה "סלב" ולא אדם שהיה חטוף כ"כ הרבה שנים. הוא אמר "אני רציתי לראות, לגעת", "אני עקבתי כל השנים" לא היתה שם שוב התחשבות במב שגלעד צריך.

בלילה לא יכולתי לישון. פחדתי נורא מסיוטים. מהסיוטים שלי ומהסיוטים של גלעד. היה ברור לי שזה שאומרים שמצבו של גלעד טוב זה לא אומר כלום. הדברים כשיצופו לא יצופו מיד. אולי יקח לזה זמן אולי בלילה הראשון אבל לא בשעות הראשונות שמאוד נורמלי שאדם במצב כזה רוצה להראות ולהוכיח לכולם כמה שכל נורמלי אצלו ושהוא שרד.

קצת מזכיר לי איך אנשים בזמן שבעה כל כך חזקים ומחזקים את הבאים לבקרם אבל מתפרקים לרסיסים ברגע שאחרון המנחמים עוזר את הבית והשבעה נגמרת. להבדיל אלפי הבדלות, אני מדברת על מצב נפשי שבו אדם מתפרק לא ברגע האמת אלא דווקא אחריו. חששתי ללילה הזה. אפילו חשבתי איך הם ילכו לישון ? האם גלעד ילך לישון בחדר שלו וההורים בחדר שלהם ? וכשהוא יזעק את סיוטיו הם ירוצו אליו ? "רציתי להציע" שישנו כולם ביחד. בסלון. עד שגלעד בבוא היום ילך לבד לחדרו כשהוא ירגיע שהוא יכול לישון לבד... מה אני מבינה ? זה מה שהייתי עושה קצת מזכיר את עקרון הרצף אבל אין זמן טוב מזה ליישם אותו. מה עושה "ילד/חטוף לשעבר" כשהוא מתעורר באמצע הלילה וחוש ההתמצאות מבולבל והוא יודע/לא יודע איפה הוא והוא חושב שאולי הוא חולם בכלל ואולי הוא לא בבית....

לי לא היו סיוטים. אני מקווא שגם לגלעד לא. אבל היתה לי שינה טרופה עם חלומות קשורים-לא קשורים לחזרתו של גלעד הביתה. בצל האירוע בטוח.

גם האיומים והנאומים של העזתים לא הועילו לי. ומי שהיה תמים דיו בשעות הבוקר המוקדמות שאולי יש כאן פתח למשוא ומתן מדיני. שאולי בסופו של דבר נתקדם כאן לאיזו הדברות מעוותת. התפקח מהר מאוד בשעות אחה"צ המאוחרת וראה כמה הדבר הזה הוא פנטזיה.

הייתי די מופתעת מהתשובה של גלעד שליט למראיינת המצרייה שלו שניסתה להקביל בדרך מטומטמת ממש (איך אנשים יכולים להיות כ"כ מטומטמים ???) את התנאים שלו לתנאים של האסירים והיא שאלה אותו משהו והוא ענה שלא בדיוק לשאלה אבל תשובה כ"כ חכמה...."בטח שאני רוצה שהם ישתחררו יחזרו לבתים שלהם (ואני חושבת לעצמי אופס...פליטת פה ראשונה)....רק שלא ימשיכו להלחם בנו...." אין תשובה חכמה מזו שרק מראה לעולם שאדם ישראלי יהודי שהיה כלוא במשך 5 שנים ו-4 חודשים (נועם שליט אמר שהוא היה חטוף 4 שנים ו-4  חודשים) משתחרר ומחוטפיו ואומר שהיה שמח שיחזרו הביתה אלא שלא ילחמו בנו. שלא יחזרו לפגוע בנו את זה העולם צריך לראות. את משאלת הלב הזאת. לעזאזל תנו לנו לחיות בשקט.

יום טוב

יום ראשון, ספטמבר 18, 2011

מה עושים כשלא מאמינים יותר למילים ?

אתם יודעים איך זה...כשאנחנו קטנים ההורים אומרים לנו דברים ואנחנו מאמינים להם. אם הם אומרים שאנחנו נחמדים או יפים או חכמים או נבונים או מצליחים או שהם מחמיאים לנו אנחנו מאמינים (להוציא את גיל ההתבגרות נניח או אנשים שמראש אנחנו יודעים שכל מה שנראה להם וכל מה שנלבש הם יחשבו שזה מתאים פשוט כי הם חושבים, כנראה, שא נחנו כ"כ נפלאים, ובכלל הם אנשים כאלה - על אלה אנחנו לומדים די מהר לא לסמוך - אבל זה לא מתוך זלזול אלא מתוך הבנה שככה הם).

בקיצור, מה קורה כשדווקא אנשים שאומרים לנו ברגעים קשים שיהיה בסדר ואנחנו לומדים לסמוך עליהם....ואז אנחנו כ"כ מתרגלים להתייעץ איתם שאנחנו הופכים במידה מסויימת לתלויים בהם...יש החלטה שצריך לקבל, התלבטות. OK בו נלך לשאול את X וכן הלאה. אבל מה קור כשפתאו יש בקיאים בסידור הזה ? מה קורה כשאנשים האלה מאבדים מכוחם הנפשי אם בגלל בעיות משלהם או מפאת גילם והם מתחילים פה ושם לומר איזו שטות שגורמת לנו לחשוב "כאילו, מה ?" ומה אם מתחילים להרגיש שהם יותר ויותר אומרים לנו דברים רק כדי להרגיש ולא כי הם באמת חושבים שיהיה בסדר ???

מה אז עושים ? מאיפה לוקחים את הכח להמשיך לסמוך על עצמינו ? להתבגר ? ומה עושים כשאין לנו את הכוחות להמשיך, לסמוך על עצמינו ? להתבגר ?

מה עושים ?

יום רביעי, ספטמבר 07, 2011

וגם חימר פולימרי

היי,

בעקבות סדנת חותמות אצל הילה מפורום חימר פולימרי ודחיפה קטנה מפינקי מאותו הפורום. התיישבתי בבוקר ממש ממש בכוח. החלטתי לקחת את הענין בקלות, לא לעשות הרבה, לא להתעייף מידי ומה שיהיה ...יהיה.

והנה:

אומנם לא השתמשתי בגירים אלא באבקות PEARL-EX או איזה חיקו דומה וגם בצלליות לעיניים :-) בשילוב עם טכניקות מעולם הנייר, יישון השוליים בדיו ומשחק בחומרים.

העבודות אומנם לא חרוזות כאן ולא מצופות כיוון שלא הייתי בטוחה באיזה חומר לצפות אותן. בנתיים הן כבר מצופות ומתייבשות להן במקום מוגן והנה התמונות:




כאן התחלתי דווקא מהטבעת. בתמונה הבאה רואים את החזית שלה. מה שלא רואים שהכנתי אותה משארית חומה וצבעתי אותה בצבע אקרילי בשכבה עבה ולאחר הייבוש החתמתי בחותמת. לא רואים שום הבדל. אח"כ ציפיתי אותה באמייל קר כך שאני מניחה שזה יחזיק מעמד :-) שוב גם כאן צללית בצבע זית עם החתמה בצבע חום כהה. וגם אבקה של חברת שטדלר בצבע זהב.



 כולם יחד


ערב טוב

דף באלבום

טפו-טפו-טפו.

אני לא זוכרת בדיוק את ההקשר אבל הקטנה שאלה אותי משהו וכשהתחלתי לענות היא השלימה לבד:
"אמא, הבטחות הן אף פעם לא בדיוק, בדיוק מושלמות".

התמונה לא קשורה בכלל לאמירה שלה. בגיל 7+ היא כבר מבינה את עובדות החיים. הדף הזה מינימליסטי משהו בעיצוב שלו. פשוט ונקי מכיוון שהוא כ"כ יפה בעיני שלא רציתי להסתיר חלקים ממנו.


ערב טוב

עבודות חדשות - עדכון


אני אתחיל דווקא מהסוף. מהכרטיסים לראש השנה. מישהי אמרה לי לפני כמה ימים שאני שלילית מידי. ואני ? אני כנראה לא יכולה אחרת.

יהיו הסיבות אשר יהיו זה מה יש כיום. אז אני מנסה....אבל "זה" מנצח אותי.

אמא שלי ביקשה ממני להכין כרטיסי ברכה לראש השנה. יפה לא ? יפה. שכחתי לגמרי שנשארו לי כמה משנה שעברה כך שהתיישבתי וברגע שהתחלתי...לא יכולתי להפסיק :-)








חלק מהברכות גם הן משנה שעברה...לא ברכות רגילות של שנה טובה ומתוקה, שנת אושר ובריאות, אלא ברכות מודרניות: "שנה של תגליות מעניינות" (לא יודעת מאיפה זה בא לי...)



בכל מקרה, יש שם גם ברכות ויטאג' מתקופות אחרות כנראה המוח בתת מודע חופר ומוצא דברים שקבורים לו שם...ברכות מהתקופה שהייתי קטנה ומכרו גלויות עם נצנצים בזהב ובכסף, יונים ופרחים והאמינו שיבוא שלום.



לפני ממש לא הרבה זמן נתקלתי במילון במילה "אוטופיה" והיה כתוב שם בפירוט שיש האומרים ש"שלום" הוא סוג של אוטופיה. הרמתי גבה (כי אף פעם לא נתקלתי בפסימיות במילון) אבל מיד חשבתי ...וואלה בימינו אלה...נראה לי ;-( שהם צודקים.

אז הנה הסיפור והנה הברכות וכל אחד יקח אותן למקום ששם הוא מרגיש נוח. אני יכולה רק לקוות שאולי מישהו גם למעלה מציץ ואולי הוא יראה את הדרכה הזאת ואולי הוא כבר יתן לנו שלווה ושלום בלי קשר לשמירת השבת. כי גם עמים אחרים לא תמיד "שומרים שבת שלהם או מה שלא יהיה" וכבר יש להם שלום. אז למה לנו לא מגיע ? למה אנחנו צריכים לחיות כל הזמן בפחד.

לפעמים אני חושבת שאולי לא כדאי לכתוב את זה בבלוג. הרי הבלוג חשוף לכולם, וגם הבטחתי בזמנו שזה לא יהיו בלוג כזה פולשני מנג'ס ומשתף וגם אולי יש ערבים שישמחו לקרוא את זה וזה בטח לא יתרום לאף אחד. ובכלל את מי זה מעניין.


מצחיק, שהיום מישהו כתבה לי שהיא אהבה את כרטיסי הברכה  עם הכלוב. ובדיוק היום בבוקר אמרתי לבעלי שאני מרגישה כאן (בארץ) כמו בגטו (להבדיל אלפי הבדלות) על רגע הנסיונות (וההצלחה גם מתברר) של המצרים לפרוץ את הגדר של שגרירות ישראל בקהיר. אני מרגישה כמו בגטו כי אני חיה בארץ גן עדן (עזבו רגע את המחאה, סיבותיה, צדקתה המלאה  או החלקית בצד) מוקפת אוייבים (אפילו טורקיה המרוחקת) ואין לי לאן לברוח. כמו בגטו (ב עם פתח/קמץ) ובנתיים יש לנו כל מה שאנחנו צריכים כאן בגטו אבל מה יהיה הלאה ? האם נחזיק מעמד ? מה יהיה איתנו ? אני חיה בתחושה של איום מתמיד ואין לאן לברוח.... (אני בטוחה שעוד מנויים יבטלו את הרישום לבלוג שלי היום LOL).

שנה טובה ומבורכת לכולם.


יום שלישי, אוגוסט 09, 2011

1-2-3 stitch GREAT STORE

Hello everybody,

Just wanted to let you not that I've found this great store on the web http://www.123stitch.com/ . The service is great. The prices and shipping cost are VERY resnoable. I really enjoed buying there and I will be shopping there again for sure.

Have a nice day

יום שבת, אוגוסט 06, 2011

קניות או SHOP TILL YOU DROP

היי,

קורה לכם שאתם קונים משהו ואח"כ עסוקים ב"הלקאה עצמית" למה קניתי, בשביל אני צריכה את זה ? ממילא אני יותר קונה מאשר יוצרת ואיפה בכלל אני אשים את זה ? ובכן זה קורה לי. לאחרונה קניתי כמה דברים, חותמות ודיו (ממש אתמול) וחוץ מאשר לקנות לשם קניה אני לא יודעת למה קניתי. לא שלא אשתמש בזה אבל אני לא מוכרת אז מה יוצא לי מכל היצירות האלה. ?

כמה שהילדים גדלים ככה זה פחות מושך להכין דפים וחוץ מזה נגמר לי המקום לאיחסון. אני לא מוכרת כרטיסים אז כמה חותמות לכרטיסים אני צריכה כבר. המגירות שלי מלאות. קופסאות הכרטיסים גם...

כבר מזמן לא פיתחתי תמונות כי החטתי לנסות לפתח באלבום דיגיטלי אז נוצר מן מצב של צבירה שאני שונאת. במקום לפתח להכניס לאלבום ולסיים אני אוגרת.

אתמול אמריקאי מתחום הכלכלה אמר. זה טוב לפרט לחסוך אבל זה רע לכלכלה. תקנו כדי לקנות ותצילו את הכלכלה לא אכפת להם שאמריקאים יהיו בחובות ולא יוכלו להרים את הראש העיקר שהם יקנו. לא חשוב כמה זבל מוסיפים לעולם העיקר שהכלכלה תהיה כל הזמן בצמיחה. צמיחה לאן ? לאבדון ? הרי כבר אין מקום לזבל. אולי אני מגזימה שאני מרגישה ככה ומצד שני גם אני קצת עושה ככה כל פעם שאני קונה משהו. האם באמת אפשר לצמוח כל הזמן ?

עובדים צריכים כל הזמן להעלות את היעדים שלהם ואם הם לא העלו אותם ולא התעלו מעליהם הם לא טובי מספיק ואנחנו צריכים לבזבז כמה שיותר כדי שהכלכלה תצמח. איזה מן משחק מעוות זה ?

מרגישים שיש לי יום רע היום ?

יום טוב

יום שני, יולי 04, 2011

עינבלית הזכירה לי שגם היום קרה לי משהו טוב - אנשים טובים

ערב טוב,

כבר המון זמן שאני מתלבטת לגבי מגהץ. התלבטתי מאוד האם לקנות מגהץ אדים או קיטור. תמיד רציתי שהמגהץ הבא יהיה קיטור (ככה בתור מחשבה מנחמת). הבנתי שבעצם המגהץ הבא זה עכשיו שאם לא עכשיו, מתי ? בעוד 20 שנה ? בקיצר למזלי היתה חנות בעיר שלי ששם יכולתי לראות את המגהצים. הייתי בה פעמיים. פעם שקלתי מגהץ אחד ובפעם השני התעניינתי בקיטור והוחלט שהמוכר יזמין מהיבואן את הקיטור (איזה באסה כבר כ"כ הייתי מכוונת שהינה אהיה בעלת מגהץ קיטור - לא שאני ממש צריכה מגהץ קיטור אבל זה היה "המגהץ הבא" וחוץ מזה למה שאני לא אגהץ כמו בן אדם נורמלי בוישט אחד ? השקעה.

לא קשור. ביקשתי מהמוכר שכשיגיע המגהץ אם יוכל להודיע לי והוא לקח את הפרטים שלי. היה לי מאוד קשה לחכות LOL. והיום הוא התקשר אלי אבל לא עם בשורות טובות. מתברר שליבואן אין עוד מלאי של הדגם הזה והוא לא יודע מתי יהיה ולכן אם אני מוצאת במקום אחר (ואנו מייעצים לקנות תמיד עם אחריות יבואן) שאני ארגיש חופשי לקנות במקום אחר.

לקח לי קצת זמן להבין מעמקי אכזבתי LOL שהמוכר היה פשוט מקסים. בארצינו הקטנטונת עם הגישה שאף חד לא חייב לאפ'חד שום דבר להתקשר ללקוח להודיע לו שהוא משוחרר :-) כאילו WOW לא יפה מצידו ? אני חושבת שכן.

אז למי שממש רוצה לדעת מדובר בחנות של "המאיר" בפרנקפורטר 2, פ"ת. אין לי מושג איך קוראים למוכר (פדיחה). אבל הוא היה נחמד וסבלני ועשה קצת מעבר למה שהוא חייב בהתחשב בעובדה שהוא בסה"כ גם חנות אינטרנטית.

תודה לעינבלית שהזכירה לי (שלא בידיעתה בעצם) על איש נחמד.

ערב טוב :-)

יום חמישי, יוני 23, 2011

אני רוצה לשתף אתכם במשהו מרגש שקרה לי...

אתחיל ברע ואסיים בטוב.

היה לי כאן פעם פוסט על "אנשים"....ובכן אני ממשיכה להתקל ב"אנשים" שמוטב לא להתקל בהם. למשל בקומונת ארטאזעכן אנשים מתעניינים אבל לא טורחים לעדכן אותך כשזה לא מתאים להם. או מבטיחים ששלחו כסף כשהכסף לא רק שלא הגיע אלא שהם גם לא שאלו עליו (הוכחה ניצחת שלא שלחו, שאם היו שולחים היו מודאגים למה לא הגיע ומבררים). אנשים שמטיחים החלפה תמורת החלפה אבל שוכחים להכניס משהו ואם מזכירים להם הם מודים ששכחו אבל לא טורחים לשלוח את זה בהמשך. אנשים שמבקשים מהם בנימוס הנחה והם עונים בצורה בוטה.

כמובן שיש גם אנשים שאומרים משהו ומקייים אותו אחד לאחד. הבטיחו. ועשו.

אבל הפעם קרה לי משהו אחרי לגמרי. לפעמים זמן רב פרסמתי  פוסט של החלפות. ולא קיבלתי תגובות. היות שאני לא פופולרית כזאת מבחינת ההבלוג אני רגילה שלא מגיבים :-( אבל זכותו של כל אדם אם לא מעניין אותו לא להגיב. מה גם שהגוגל רידר לא עושה טוב לתגובות בפוסטים. בכל מקרה שכחתי מזה לגמרי אבל לפני זמן מה נכנסתי לאיזור ההגדרות וגיליתי שיש לי שם תגובות שלא פורסמו כי לא אישתי אותן. ולא אישרתי אותן כיוון שלא קיבלתי הודעה למייל שהן התקבלו.

אחד ההודעות היתה ממישהי שהתעניינה בשבלונות שהצעתי להחלפה/מכירה. היתה דחיפות רבה בהודעה שלה וכך התקשרתי אליה (היא השאירה מספר), מה שאני לא עושה בדרך כלל וענתה לי להפתעתי ילדה צעירה מאוד (כך לפחות היא נשמעת), מקסימה שעדיין מאוד-מאוד רוצה את השבלונות.

היות שהמחיר שלהן היה מצחיק והעלות של משלוח הכסף על ידה + עלות משלוח וכל העסק מסביב...החלטתי פשוט לשלוח לה את סרגלי השבלונה פשוט שיהיה לה כיף.

ואכן אחרי כמה ימים שלחתי לה. בזה נגמר הסיפור, לא ? הרי אנחנו בישראל. לא חשבתי על זה יותר.

היום היא התקשרה נרגשת וסיפרה לי שהיא קיבלה את זה והיא כ"כ שמחה.

אני שמחתי שיש עוד ילדה מתוקה שתגדל להיות נערה ואישה צעירה מקסימה שמוצאת לנכון להודות למישהו על משהו קטן ככל שיהיה שעשה עבורה. מרגש.

תודה לעמית :-)

יום חמישי, יוני 16, 2011

LONG TIME

הנה כמה כרטיסים שהכנתי לאחרונה תוך שימוש מסיבי בקופיקים שלי :-)






ועוד שני דפי אלבום (סילחו לי על טשטוש הפנים).



אשמח לקבל את תגובותיכן :-)
יום נעים וצבעוני לכולן

יום שלישי, מרץ 08, 2011

תמונה לדוגמא

הכנתי מצגת לבר המצווה של בני. חוויה לא פשוטה. במבט לאחור ולמרות שהיא יצאה מדהימה כמו שרק סקרפבוקיות יכולות להבין...בפעם הבאה רק סרט. לוקחים את כל התמונות מעבירים למובי מייקר או לפוטו סטורי מוסיפים מוסיקה וזה נגמר תוך שעה. אין לכן מושג כמה שעות עבודה השקעתי במצגת הזאת ובשביל מה ? תפיחות על השכם אני לא צריכה...אני יודעת שאני לא רעה בעיצוב. גם במחשבים אני לא גרוע, כמובן כשמשווים אותי למומחים מפורום אופיס בתפוז או למומחי וידאו למיניהם ברור שלמרות מה שאני כן יודעת אני נחשבת לא רק לקלולס אלא גם אם יותר לי לטיפשה.

ולא, לא בא לי לבכות או להרביץ לטמבל שאמר את זה. זה רק מוכיח כמו שכתבתי באמת מרשימותי שיש כל מיני אנשים :-)

בכל אופן הבת שלי צפתה במצגת אתמול ואמרה WOW וזה כנראה מספיק. אני יכולה להמשיך ולשפר אותה בלי סוף אבל אני חייבת גם לדעת להרפות. להפסיק. דיי זה גמור. זה בעיה אחת נותרה לי שהמצגת כבדה מידי בנפח שלה (למה לעז' למרות כל החוכמה של אדון ביל דגייטס הוא לא מסדר לנו איזו התראה שמצפצפת אופס עברת את מכסת הגודל/נפח או השד יודע מה, הרי יש צפצוף על כל דבר בווינדוס אז על דבר כזה חשוב לא ?).

אנשים טובים מציעים לי תוכנות שונות ורבות שרק כדי להבין מה כתוב שם ואיך לבצע אני צריכה להשקיע עוד 20 שעות עבודה עד שאצליח וכל זה בשביל מצגת של 9 דקות שאח"כ אף אחד כולל חתן השמחה לא מסתכל עליה בכלל.

טוב סיימתי להיום. הליתי את השקופית כדי לשתף מישהו במקום להעלות לאתר שיתופי ויצא מזה פוסט :-D

יום טוב לכולם.



יום שני, פברואר 28, 2011

אלבום דיגיטלי לעומת אלבום ידני

היי,
 
אתמול הייתי ממש ב-DOWN. כן זה מצחיק ולא מצחיק כשתראו את הסיבה.
 
הבן שלי הודיע לי שאין מצב שאלבום ידני עובר את המסיבה הבר מצווה שלו לחברים. למשפחה הוא הודיע לי...לא כ'פת לו.
 
לא מוצא חן בעיניו שהתמונות מודבקות, לא מוצא חן בעיניו שיש יותר מידי קשקושים ושהתמונה כ"כ קטנה. לא עזרו השכנועים שאפשר לעשות תמונות גדולות יותר...כלום. הוא אפילו היה מוכן לוותר על האלבום לחברים. מצד שני...זה לא סכום בשמיים ואני לא רוצה שהוא יוותר על משהו רק כי התעייף לריב איתי וכי הוא לא יודע מה לומר לי כשאני שואלת אותו "אז, מה אתה רוצה" ?

את האלבום הראשון שלי הכנתי לבת המצווה של ביתי לפני שלוש שנים והוא היה ידני "כדת וכדין". מאז קניתי המון חומרים ויתרתי על מקום בבית לטובת התחביב היקר והנה הגיעה בר המצווה של הבן והוא לא רוצה לשמוע אפילו על אלבום ידני. מה אני אעשה עכשיו עם כל החומרים שצברתי אני לא בדיוק יודעת.

אני מוצאת את עצמי מחפשת פתרונות דיגיטליים דרך אתרים כמו לופה ואחרים משווה מחירים, כן דפי פוטו (יקר בטירוף) לא דפי פוטו, האם הספר ייצא דק מידי ? וכו' ואז אני חושבת רגע שאם כבר אני מוציאה כסף על אלבום דיגיטלי למה שהוא לא יהיה גם למשפחה וגם לחברים. ולוותר על האלבום הידני...לגמרי.

זה מרגיש קצת כמו "בגידה" במקור. מאוד נוח חייבים להודות לעצב דיגיטלית. לא צריך להוציא שום דבר, לא צריך לנקות, לא צריך מגבונים ואין מה להחזיר למקום.

את המצגת למשפחה בחרתי לעשות בסגנון של אלבום ידני. הורדתי רקעים חינמיים מאתרים והתחלתי לעצב. פוטושופ זה לא. אבל מספיק טוב זה גם טוב. במצגת יהיו תמונות מילדותו ועד היום.
 
לחברים חייבים כמובן לצלם תמונות כמו ל"בוק" עכשויות וכו' ואני שוקלת לוותר על המצגת לחברים ומקומה פשוט להריץ את התמונות האלה של הבוק בלופ (התמונות האלה ירוצו בלופ גם למשפחה בין לבין המנות והמצגת).
 
נראה לי שזה הפתרון הטוב ביותר במקום לעשות הכל כפול. כך תהייה מצגת אחת למשפחה. אלבום תמונות משותף ועכשוי ותמונות שרצות בלופ מאותו סט של צילומים.
 
נראה לי שהכתיבה כאן עזרה לי להחליט LOL.
 
נראה מה יאמר התכשיט.
 
חייבת לציין שלא מעט פעמים עלה בראשי הרעיון תוך כדי "נאום הבן" להקרין שקופיות כמראות את חדרו "המסודר", "סבלנותו הרבה", והתנהגותו המופתית. אבל, כך אומרים, זה  לא מקובל. אז נרד מזה.
 
טוב, אבל מה עם תחושת הבגידה ? האם עברתי "לצד השני". מאוד פופלארי היום להיות בצד של המורדים :-\
 
שבוע טוב לכולם.
ביי


הייתי חייבת לפרוק קצת. תודה

יום ראשון, ינואר 23, 2011

רק אנחנו יודעות כמה אנחנו מתאמצות

כדי שכל כרטיס יצא בובה. ובכן ....לבן שלי לא היה מקום לשים את הכרטיס ברכה שהכנתי לו...אז הוא הכניס אותו למכנסיים בין הבטן למכנס....ובסוף הוא לא נתן את זה לחבר שלו. הלב שלי נחמץ מהמראה העלוב של הכרטיס עליו עמלתי קשות ;-(
 
מההההה  ?! אמא, הוא אומר לי...לא היה לי איפה לשים אותו...
 
 
אחחחחחח

יום רביעי, ינואר 19, 2011

אלוהים, כמה אני שונאת את המעשנים

הם יושבים להם ונהנים בעוד שאנחנו הלא מעשנים צריכים לברוח ולהסתתר
מהסרחון הרעיל הנורא השורף בעיניים ובגרון הזה. למה? למה ? הם רוצים
להרעיל את עצמם ? סבבה! אבל למה אני צריכה לסבול ??????????
....בנתיים חזרתי הביתה מאותו מקום שאי אפשר היה להמלט מעשן הסיגריות. נרגעתי קצת. זשרקתי את כל הבדים המסריחים לכביסה ונשמתי אויר נקי.

לא יאמן כל מקום שניסיתי לברוח עליו היה מלא אנשים שאו שעישנו או שהסריחו מסיגריות (בגדים). הם יכולים להיות אנשים ממש נחמדים אבל הסיגריות האלה. אני מודעת לעובדה שאני לא יכולה להיות "חברה" של אנשים מעשנים זה משהו שאני מוותרת עליו במודע מול המחיר שאני משלמתש על זה אבל מה לגבי כל אותם מקומות או אנשים שאני לא יכולה לברוח מהם כי להמנע מהסבל הזה הסיגריות ?

ניסיתי לברוח לאי בודד ומברר שגם שם רוב האנשים מעשנים. לא עזר. אני לא יכולה להסגר בבית כל הזמן . ממה בעייתי. ומעורר כל כך הרבה כעס כי אני פשוט מרגישה חסרת אונים מול התופעה הזאת...

כהעליתי את הפוסט הזה לראשונה כשהייתי בשיא התיסכול מישהי מיד ביטלה את המנוי לבלוג שלי חחח כנראה מעשנת ;-) אני מצפה שיהיו עוד בטולים אבל זה בסדר ממילא לא קוראים אותי כ"כ הרבה אנשים LOL.

לפחות אם מעשן/מעשנת אחת קראו את זה וזה הזיז להם משהו (קשה להאמין) עשיתי את שלי.

לילה טוב